דיירים מבית דיור מוגן בית בכפר, חוף כנרת טיילו בקטע של 'שביל ישראל' (לצפייה לחץ על הכותרת)

קטגוריה: בתקשורת

מחבר המאמר: יגאל שפירא

תאריך פרסום: 21.11.13

 

צעדות הבוקר שלי הן דבר שבשגרה. יש מצטרפים כמעט קבועים: נטע, אברהם, גליה, טופו ופנדי, יש מצטרפים לעיתים מזומנות: זיוה, נעמי ורעיה שדה. באחד הבקרים, בצעדה אליה הצטרפה זיוה, בעוד אנו הולכים בשביל נחל נון הקסום והזורם כל השנה, צץ רעיון צעדת שביל ישראל. חלפו ימים אחדים והרעיון החל קורם עור וגידים. נפתחה מפת "הולכים בשביל ישראל", נבדק המקטע הראשון של השביל מתל דן עד פסל האריה השואג,  מקטע המוגדר קל – בינוני. הוחל בגיבוש לוגיסטיקה ופרטים אחרים. הופץ רעיון הצעדה ונמצא כי יש מתעניינים. נקבע מועד, יום שישי 15 בנובמבר.

בתחילת אותו שבוע, לאחר מחשבה נוספת, סוכם כי חלק מהמקטע השביעי יהיה המקטע הראשון בו נלך. מקטע זה קרוב לבית בכפר.  החלק המוצע להליכה, מוגדר קל לכל המשפחה.  גם הלוגיסטיקה פשוטה בהרבה. מקטע זה, מהעמוד שבנחל עמוד עד מעיין נון ליד המושבה מגדל, עובר כולו בשטח מישורי, בחלקו הראשון לצד נחל עמוד ובהמשכו בדרך חקלאית כבושה, סמוך למטעי בקעת גינוסר. מקטע טוב לניסיון. הקטע המוצע, כולו, מוכר לי היטב. חלקו עברתי לפני כ-4 חודשים וחלקו משמש, מעת לעת, כמסלול צעדה יומית והמשתתפים הקבועים מכירים אותו.

פורסמה הודעה על הצעדה. הביקוש רב. רבע מדיירי הכפר הודיעו על הצטרפותם (לפי מספרי הדירות, מהגבוה לנמוך): זיוה ואהרון, גרשון, נעמי, אברהם, רעיה שדה (ומיכל ממזכרת בתיה – חברה של רעיה), רות ערב (הבטיחה להרוג אותי אם אשכים אותה בבוקר לצעדה), גליה ואני.

יום שישי. 06:30, אני שם נפשי בכפי ומשכים את רות. מכאן ואילך אמנע מלפנות לרות, שמא תקיים את הבטחתה. כולם מדייקים. ב- 7:00 נאספים ליד השער. אברהם ואני נוסעים בשתי מכוניות למעיין נון. אני מחנה את מכוניתי במגרש החנייה של מעיין נון. אברהם אוסף אותי, חוזרים לכפר. כל הצועדים נוסעים במכוניות של אברהם ושל רעיה למגרש חנייה קטן בצד כביש 807 המוביל לחוקוק וללבנים, ליד הגשר על נחל עמוד. מהחניה רואים את העמוד. עוד נראה אותו מרשים יותר בהמשך.

תרמילים על הגב, מקלות הליכה (למי שיש), יוצאים לדרך. הליכה קצרה לכיוון צפון מערב עד לעמוד שבנחל עמוד. חוצים שני מעברי בקר וממשיכים בשביל מסומן. מגיעים לעמוד. הזריזים שביננו רואים שפן סלע מטפס על העמוד המרשים.

מקורו של נחל עמוד ברמת דלתון בגובה של כ-800 מטר מעל פני הים. הנחל מנקז את פסגות הר כנען והר מירון אל הכנרת. הטבע מדבר אלינו בסלעים, השם נחל עמוד, ניתן על שם סלע בצורת עמוד, שפוסל על ידי הטבע. אנו למרגלות הסלע. בעבר הנחל נקרא בשם נחל דולבאי, כנראה על שם עצי הדולב שבנחל. כל קטע בנחל נקרא, בפי הערבים, בשם אחר – וואדי טוואחין, על שם טחנות קמח, וואדי לימון ועוד. למרגלות העמוד ישנה בריכה יפהפיה. הבריכה ריקה עתה. בימות החורף והאביב הבריכה מלאה ומטיילים נוהגים לרחוץ בה. הבריכה ניזונה מהמים הזורמים בערוץ הנחל ובנוסף גם ממים חמימים של עיין עמוד הנובעים מתחת סלע גדול למרגלות העמוד. בתקופה זו המעיין עדיין יבש. ביולי האחרון הייתי במקום והבריכה הייתה מלאה ממי מעיין עמוד ששפע מים.

לאחר הפסקה קצרה והתבשמות מהמראות, מתחילים בצעדה בשביל מסומן הן כשביל נחל עמוד – לבן, שחור, לבן והן כשביל ישראל – לבן, כחול, כתום. השביל צמוד לנחל, לעיתים חוצה אותו. חוצים את כביש 807 במעביר מים מתחת הכביש. המעבר סגור במחסום לבקר. זה לא יעצור בעדינו. מסיטים את המחסום, עוברים ומקפידים להחזיר את המחסום למקומו. בדרך, משמאל על סלעים, פריחת רקפות וסתווניות, מימין עלי חצב רבים שצצו לאחר שהפריחה יבשה. צוברים מזון לפריחה בשנה הבאה.

המערה הראשונה בדרכנו היא מערת גולגולת, הידועה גם בשם מערת זוטיה ובפי הערבים – מערת השודד. המערה בצוק אבן גיר, כ-40 מטר מעל אפיק הנחל. פתחה פונה לדרום מערב, רוחבה כ-18 מטר ועומקה כ-19 מטר. חקירת המערה ב-1925 על ידי הארכיאולוג הבריטי פרנסיס טרוויל  פיטר היא החפירה הפרהיסטורית המתועדת הראשונה בארץ ישראל. בחפירה נמצאו  שרידי אדם הקדומים ביותר בארץ ישראל – שברי גולגולת שחוברו לגולגולת שלמה וניתן לה הכינוי "גולגולת האדם הגלילי". גילה המשוער של הגולגולת הוא 200 עד 400 אלף שנה.

בנוסף, נמצאו במערה עצמות בעלי חיים שונים: צבוע, שועל, חתול בר, דב, צבי, יחמור, עז הבר ומכרסמים שונים. בפתח המערה שלט של רשות הגנים האוסר כניסה כדי לא להטריד את העטלפים שקבעו, בהמוניהם, את המערה כמשכנם. בתקופת המרד הגדול ברומאים שימשה המערה כמקום מסתור, כך גם בימי הביניים.

המערה השנייה בדרכנו היא מערת אמירה. גם במערת אמירה נתגלו עדויות לאדם הקדמון אך מתקופה מאוחרת יותר, לפני כ-150 אלף שנה בלבד. גם במערה זו נמצאו סימנים המעידים ששימשה כמסתור בימי המרד הגדול ובימי הביניים.

ממשיכים בשביל לצד הנחל. שוב מחסום בקר. מעבר שנועד לאפשר למטיילים להמשיך בדרכם, נחסם גם הוא. מגלים נעורים, חלק מטפסים על המחסום ועוברים אותו מעל וחלק מזדחלים מתחת המחסום. הלאה, עד יציאה משמורת הטבע, ליד גשר קשתות מהתקופה העותמאנית, גשר שנבנה לצורך העברת מים לצפון בקעת גינוסר. לפנינו, מימין, תחנת שאיבה, מרכז שאיבה למי קולחין להשקיית המטעים.

נפרדים משביל נחל עמוד הממשיך לצד הנחל עד מזרחית לבית בכפר והשפך לכנרת. הולכים בדרך חקלאית כבושה ורחבה המסומנת גם כשביל ישראל. בקטע זה, עד עין נון וגם לאחריו, השביל הוא גם שביל הבשורה, דרך משוערת בה הלך ישו, לפי המסורת הנוצרית, מהר הקפיצה בנצרת לכפר נחום. סימון דרך הבשורה שונה מסימון שבילים. הסימון הוא על קבוצה בת 5 אבני סלע זו על גבי זו וסימון של עוגן המראה את כיוון ההליכה. בקטע זה השביל מסומן גם כשביל סובב כנרת באופניים. הן סימון דרך הבשורה והן סימון שביל האופניים ממוספרים במספרים סידוריים, כך שבמקרה של צורך בעזרה ניתן יהיה ליתן מיקום מדויק.  

משמאלנו מטעי בננות, מטעים חדשים ומטעים ותיקים. מימיננו גבעות המשמשות מרעה לבקר. עוצרים ליד דרך חקלאית  הפונה מערבה ומטפסת על גבעת איילה. הדרך מובילה למטעי זיתים וגם למצפה עירא. המצפה הוא על שם עירא גורביץ', בן גינוסר, אשר נעדר מיום 11/7/1999. גופתו נתגלתה, רק לאחר ארבע שנים, בשדה מוקשים מתחת לצוק בגובה 200 מטר, ביער מבוא חמת ברמת הגולן. במצפה נקודת תצפית על הכנרת והסובב אותה, כולל בתי בית בכפר. על אבן סלע חקק הפסל מגינוסר חיצי הכוונה למראות. ליד המצפה – מאגר מים מלאכותי בראש הגבעה. בריכה הדומה לברכת רם אך קטנה בהרבה. מאגר המים נוצר כדי להשקות את מטעי המנגו והזיתים בטפטפות.

בהמשך הדרך, מימין, בשולי גבעת איילה, אתר ארכיאולוגי – טחונת אבו שושה. טחנה זו שימשה, לדעת החוקרים, בתעשיית הסוכר הקדומה. בטחנה זו ריסקו את קני הסוכר, שגידלו בבקעת גינוסר. התוצרת הועברה לחירבת מיניה (למרגלות תל כנרות, ליד אתר ספיר). חירבת מיניה שימשה במאות ה-13 וה-14 כמרכז תעשיית סוכר. ליד האתר נמצאו קונוסים ששימשו בתעשיית הסוכר. אמת המים, שהובילה מים מעין דישנה לטחנה, נהרסה ברובה בעת הכשרת הקרקע למטעי זיתים.

בגבעת איילה, עד קום המדינה, שכן הכפר הבדואי עוויר אבו שושה. אבו שושה משמעו – בעל הבלורית הפרועה.  האגדה מספרת כי אבו שושה נחשב לגיבור עז. כששב לביתו מאחת המלחמות מנצח מצא את אשתו בקלקלתה. בזעמו הרב סירס את הנואף, תלש את קרקפתה של האישה והפריחן שלובים אלה באלה השמימה. בשוליים המערביים דרומיים של הגבעה ליד עין דישנה הנובע בנחל צלמון, בסמוך לקו מתח גבוה, יש עץ שיקמה זקן וענק. מספרי אגדות רואים בו ציצת שער ענקית ומייחסים אותה לבלורית של הקדוש אבו שושה.  תושבי אבו שושה נמלטו במלחמת השחרור לכפר ראמה. כיום, פרט לגלי אבנים ופה ושם שיחי צבר אין כל זכר לכפר. חורבותיו פונו ותחתם ניטעו מטעי זיתים.

לאחר הליכה קצרה, כשמשמאלנו מטע ליצ'י, אנו פונים ימינה, בשביל מסומן כשביל נחל צלמון, ומיד שמאלה. מגיעים לבוסתן ובו עצים שונים – תות, אפרסק, פאפיה, קלמנטינה, גרגר פנמה, צבר, תאנה, לימון ננסי, פומלה ועוד. במקום שולחנות וספסלים, מקום נפלא להפסקה וארוחת בוקר. משוטטים בין העצים השונים, אוכלים  ארוחת בוקר ומפרי העצים.

לאחר כחצי שעה ממשיכים בשביל ישראל. נפרדים משביל נחל צלמון הפונה מזרחה לכיוון כביש 90, קיבוץ גינוסר והכנרת. ממשיכים דרומה, בשביל ישראל, חולפים לצד טחונת אל קובו – טחנת קמח שפעלה בעזרת מי מעיינות שבנחל צלמון. חוצים, על גשר, את נחל צלמון היבש. הולכים מימין לנחל עד אשר הנחל עושה תפנית ופונה חדות מזרחה אל הכנרת. ממשיכים בדרך חקלאית בין מטעי זיתים מימין, מטעי אשכוליות ומטעי צבר משמאל, עד עין נון. מעיין קטן עם בריכה, למרגלות המושבה מגדל. השם הקדום של היישוב היה מגדל נוניא – על שם הדגים הרבים בכנרת. (נון – דג בארמית). הפתעה! לרוב המקום משופע בפסולת ובשאריות שהמטיילים משאירים. הפעם, מתנדבים מקנדה טורחים ואוספים את כל השאריות והמקום מקבל צורה שכדאי ונעים לשהות בו. תודה לכם.

בס"ה הלכנו כ-5 ק"מ ב- 3 שעות, כולל הפסקה לארוחת הבוקר ומנוחות קצרות.

לפני סיום כמה מילים על מגדל. בשנת 1901 נרכשו 6000 דונם מאדמות מג'דל הערבית על ידי כת קתולית גרמנית במטרה לחשוף אתרים היסטוריים נוצריים, לשקמם ולהקים ישוב חקלאי נוצרי ובו כנסייה. תנאי האקלים והתברואה גרמו להם לוותר על הרעיון. הם מכרו את האדמות לקבוצה ציונית שבראשה עמד יחיאל צ'לנוב. באותה עת התארגנה ברוסיה קומונה שאליה השתייך יוסף טרומפלדור. הקומונה בחרה במגדל כמקום ראשון להכשרה חקלאית וגיבוש חיי חברה. בהכשרה עבדו א.ד. גורדון, ברל כצנלסון, זלמן שזר ועוד. מלחמת העולם הראשונה קטעה התפתחות נוספת.

תם הטיול