ריבית רעיונית (לצפייה לחץ על הכותרת)

מע"מ בגין ריבית רעיונית

התביעה הוגשה על ידי קבוצה של 45 דיירים המתגוררים בבית דיור מוגן "שבעת הכוכבים", בשל טענתם שהנהלת הבית גבתה מתוך הפיקדון שהפקידו בידיה, על ידי קיזוז חד צדדי, מבלי שידעו או התכוונו או הסכימו לכך, סך של אלפי שקלים בממוצע בכל שנה בגין מע"מ ריבית רעיונית.

הסעיף עליו הסתמכה הנהלת הבית בחיוב הדיירים הינו:
"על אף האמור בפסקאות.. היה ויחול מס ערך מוסף מעבר למס החל על הניכויים האמורים, או בקשר לפיקדון, יחול המס על הדייר וינוכה בנוסף לאמור בסעיפים..לעיל".
ולחלק מהדיירים על סעיף בנוסח דומה:
"היה ויחול מס ערך מוסף בגין הניכויים האמורים לעיל ו/או בגין הפיקדון ו/או כל הקשור בפיקדון, יחול המס על הדייר וינוכה מיתרת הפיקדון".

התובעים הצהירו והעידו שהקיזוז של מע"מ ריבית רעיונית מהפיקדון נודע להם בתדהמה במקרה בעת שאחד הדיירים ביקש פירוט של יתרת הפיקדון מהנהלת החשבונות של הבית (שלא נהג לתת פירוט זה ביוזמתו מידי שנה). כמו כן, התובעים הצהירו והעידו שלא ידעו על סוג חיוב זה ולא יכלו לדעת עליו או לשער מפאת מורכבותו.

לאחר מספר שנים, הנהלת הבית תקנה את הסעיף בחוזים לדיירים חדשים והוסיפה במפורש את המונח מע"מ ריבית רעיונית: ""היה ויחול מס ערך מוסף בגין הניכויים האמורים לעיל ו/או בגין הפיקדון ו/או כל הקשור בפיקדון (ולמען הסר ספק-לרבות בגין ריבית רעיונית החלה על כספי הפיקדון), יחול המס על הדייר וינוכה מיתרת הפיקדון".

בניגוד לטענת הנתבעת, התובעים טענו בין היתר, כי הסעיף שונה בגלל חוסר הוודאות בנוסח הסעיפים שקדמו לו, וזאת למרות שהמצב המשפטי שחייב את הנהלות הבתים לשלם מע"מ זה לרשויות היה ברור באותה עת.

ראיות:
בתביעה העידו כל התובעים ו/או ילדיהם ו/או נכדיהם ו/או עורכי דינם, שהיו שותפים למו"מ שקדם לחתימה על החוזים. יתרה מכך, מצד התובעים העידה אשת מכירות לשעבר בבית (ובת של אחת הדיירות) שלא ידעה ולא קבלה הסבר (אפילו במסגרת קורס הכנה של הבית) על המונח "מע"מ ריבית רעיונית" ולכן בוודאי שלא ידעה להסביר זאת לדיירים. מצד הנתבעת, העיד מנהל הבית דאז, מר גבי ברון, בלבד. העדויות מצוטטות על פני ששה עמודים בסיכומי התובעת.

כמו כן, בכל ההתכתבויות של התובעים, שהוחלפו במסגרת המו"מ שקדם לחתימה על החוזים, לא צוין המונח או החיוב "מע"מ ריבית רעיונית" כלל וכלל! (למעט ארבעה שיוצגו בחלקם על ידי עורכת דין שחברה למשרד עוה"ד של הנהלת הבית). אחד המסמכים החשובים שהוצגו היה "הצעת תכנית מימון לדירה" שנערך על ידי מנהלת השיווק של הייתה ובה פירוט כל העלויות שיושתו על הדייר לבקשתו שנערך לבקשת הדייר כדי שיוכל לכלכל צעדיו – גם שם לא היה כל אזכור לחיוב "מע"מ ריבית רעיונית".

עיקר הטענות המשפטיות של התובעים בקליפת אגוז:
1)הבית הוא החייב על פי דין בתשלום המע"מ בגין ריבית רעיונית, 2)אינו זכאי לחייב את הדיירים בגינו או לקזז אותו מהפיקדון. 3)לפי פרשנות הסעיפים בחוזים המע"מ בגין ריבית רעיונית אינו חל על הדיירים ולא ניתן לחייב אותם מכוחו או מכל סעיף אחר בחוזים. 4)הפסיקה (תוארה בסיכומי התובעים) קבעה כי לא ניתן לחייב צרכן במע"מ אם לא ניתן לכך ביטוי במפורש בחוזה. 5)טענת הודאה והדחה-מנהל הבית הודה כי הבית ניסח סעיף מעורפל במכוון כדי שיוכלו לחייב את הדיירים בכל סוגי המס, וכי בחוזה זה לא כתוב במפורש. 6)תנאי מקפח בחוזה אחיד. 7)הטעייה, מצג שווא, עושק וכפייה.

פסק הדין:
ניתן ביום 14.1.2014. החייב במס הוא נותן השירות אך תכליתו של החוק (סעיף 16 לחוק מע"מ) הוא "לגלגל" את המס על הצרכן הסופי. ההוראה החוזית ברורה, הבית לא הסתיר זאת והעניין עלה במו"מ עם הדיירים והם ידעו עליו. רוב העדויות היו מפי השמועה, ואלו שהעידו וניהלו את המו"מ לא הציגו מסמכים שלהם אלא הבית הציג אותם, משום מה הדיירים והעדים לא זכרו פרטים מהותיים מהמו"מ כולל תכתובות אך זכרו בוודאות שהסתירו מהם את עניין המע"מ. מנגד העיד מנהל הבית עדות סדורה שבנוסף להוראות בהסכם, הודע לדיירים בעל פה שמחייבים במע"מ ריבית רעיונית וזה נכלל בכרטיסים שהוצאו לדיירים, למרות שלנתבעת אכן אין ראייה בכתב על כך שנושא המע"מ עלה במו"מ עם כל אחד מהתובעים. התנאי אינו מקפח. תיקון הסעיף על ידי הבית לדיירים חדשים לאחר מספר שנים נעשה רק כדי להסיר ספק. בית הדיור המוגן הינו ברמה גבוהה ולא מדובר בקשישים חסרי ישע, אלא אנשים משכילים, בעלי דעה מוצקה, המשמיעים קולם באופן צלול וברור. דין התביעה להידחות.

סיכום:
בית המשפט לא קבל את עמדת הדיירים התובעים, אולם מאחר ומדובר בעובדות מסוימות ונוסח סעיף מסוים שהיה מצוי בחוזי הדיירים התובעים, ולאור העובדה שמדובר בפסיקה של בית משפט שלום שאינה הלכה מחייבת, אנו לא סבורים שיש סיבה לחשש לחיובים לדיירים אחרים ו/או בבתים אחרים, שממילא יחסמו בהתנגדות נחרצת.

למצער, כמחצית מהדיירים הלכו לעולמם מעת הגשת התביעה. עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל, שמטרתה קידום והגנה על זכויות הדיירים, שוקלת בחיוב בימים אלו תמיכתה בדיירים המעוניינים להגיש ערעור (בזכות) לבית המשפט המחוזי.
זאב וייס, עו"ד ודנה מליחי-חקמון, עו"ד ומגשרת, תואר ראשון במינהל עסקים (חשבונאות), משרד וייס, פורת ושות'
30 בינואר, 2014
התכנים והמידע דלעיל נועדו לתת מידע כללי ובלתי מחייב בלבד ואינם מהווים בשום צורה ייעוץ מקצועי, משפטי או אחר מכל מין וסוג שהוא, והכותב אינו מתחייב, כי יהיו מלאים, כוללים או מעודכנים. בכל מקרה ספציפי מוצע לפנות לייעוץ אישי ומקצועי או משפטי מתאים. השימוש בתכנים ובמידע דלעיל הינו באחריותו הבלעדית של המשתמש. אין לראות בתכנים והמידע משום חוות דעת ו/או ייעוץ מכל מין וסוג שהוא.