הדיור הלא מוגן (לצפייה לחץ על הכותרת)

קטגוריה: בתקשורת

מחבר המאמר: בועז הרמן

תאריך פרסום: 13.1.14

בישראל חיים כיום יותר מ – 800,000 קשישים מעל גיל 65. כ- 13,000 מתוכם מתגוררים ב-70 בתי דיור מוגן, רובם עצמאיים מעל גיל 70 שבחרו לבלות את שנות גיל הזהב שלהם בסביבה פעילה חברתית ומוגנת.

עובדה מצערת היא שהחזירות הכלכלית, הפושה בתחומים רבים בחברה הישראלית, חלחלה גם להתנהגותם של חלק מבעלי בתי הדיור המוגן. בבתים אלו בחרו להתגורר בוגרי דור תש"ח, בוני המדינה וניצולי השואה. חלק מבעלי הדיור המוגן ומנהליהם, אשר במקרים רבים התעשרו מהשקעות בנדל"ן, הביאו את תרבות 'הרווח המהיר', גם לתחום זה, שבו נדרשים, חמלה, הוגנות, ערכיות ומקצועיות, לא פחות מתפיסה כלכלית קרה הרואה בדיירים הקשישים פוטנציאל לרווח מהיר.

אין חולק על כך שדיור מוגן צריך להתנהל בהיבט הכלכלי כעסק לכל דבר, אך לא כל איש עסקים ראוי לנהל בית רגיש שכזה. את חוסר ההוגנות כלפי הדיירים, שלא לומר העושק המתקיים על ידי העלאות מחירים חריגות והרעת תנאים, לא ניתן לראות בסיורים המיוחצנים היטב ובפרסומות הנוגעות ללב, של זוג קשישים נחמד היושב על ספסל מעוטר בירק, ציפורים ושמים כחולים.

בדיור מוגן אחד באזור השרון, מנכ"ל "העסק" הוא מי שמשקיע במרץ בעשרות פרויקטי נדל"ן, משמש דירקטור בחברת אחזקה המפעילה את המקום ואדם שהקשר המקצועי בינו לבין ניהול דיור מוגן מוטל בספק. עד לפני שנה תחום הדיור המוגן היה פרוץ. במטרה להסדיר את נושא התשלומים, כמו גם את התנאים לקבלת רישיון העסק, מבנה הצוות המקצועי ועוד, נחקק 'חוק הדיור המוגן' שנכנס לתוקפו בסוף 2012. אך החוק כשלעצמו, אינו מהווה תרופה לתיקון אוטומטי של עוולות. היעדר  תקנות מתאימות לחוק החדש וחוסר אכיפה ראויה מצד המדינה, מביא למצבים בהם משקיעים משמשים גם כמנהלים מקצועיים, הדירקטורים ואנשי הקשר ללקוחות לא למדו קורס מבוא בעבודה סוציאלית – מודל בעיתי הגורם לליקויים בניהול השוטף ובקשר עם הדיירים.

והנה כך, הקשישים שחשבו שהגיעו לדיור המוגן כדי לנוח ולבלות ברווחה ובנחת, עסוקים במאבקים משפטיים, מול בעלי עסקים הרואים בהם פרה חולבת.

בחודש דצמבר 2013, הוציא וועד הדיירים של אחד מבתי הדיור המוגן באזור המרכז, הודעה לדיירים הקוראת להם שלא לשלם את דמי השימוש החודשיים, עד לקבלת הבהרות מההנהלה. לצעד החריג הזה קדם מאבק משפטי ותביעה של עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל שייצגה דיירים מ-23 בתי דיור מוגן למול הנהלות הבתים. התביעה באה לאחר שההנהלות העלו את דמי האחזקה החודשיים באופן מופרז, ללא הסבר, לעיתים גם בניגוד לחוק. במקרים רבים, התלוותה להעלאות המחירים גם הרעת תנאים נוספת בשירותים שהיו נהוגים במקום.

תביעה זו הסתיימה בהסכם פשרה שקיבל תוקף פסק דין המסדיר את מנגנון העלאות המחירים. כתוצאה מכך פנו חלק מהדיירים בדרישה לדיון חוזר בהעלאות מחירים שבוצעו בשנים האחרונות שלא כדין. עד כה, נמצא לפחות בחלק מהמקרים כי החשבונות שנשלחו לדיירים היו מנופחים וכעת נדרשת הנהלת הדיור המוגן להחזר כספים. גילויים אלו רק העמיקו את משבר האמון בין הדיירים להנהלה האמורה "להגן" עליהם.

גם בתחום זה, למרות תחילתה של רגולציה, הגורם היחידי המגן בשגרה על הקשישים הוא ארגון התנדבותי בשם 'עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל'.

טוב היה, אילו וועדת העבודה והרווחה של הכנסת הייתה מתכנסת ומקדמת תקנות וכלים לפיקוח על החוק החדש, במיוחד למול התנהגותם של חלק מהנהלות הדיור המוגן. בינתיים, ראוי לזכור כי במציאות חברתית – כלכלית של כוחנות בלתי מרוסנת, משרתות עמותות המתנדבים ככלב השמירה האמיתי של חברה אזרחית צודקת ובריאה.

 

  • הכותב הוא מנכ"ל עמותת מרכז מיחא, חבר וועד מנהל ב"מנהיגות אזרחית" – ארגון הגג של העמותות בישראל ובן להורים בדיור מוגן.