בשבי הזיקנה (לצפייה לחץ על הכותרת)

קטגוריה: בתקשורת

מחבר המאמר: לאה אקסר- לונץ

תאריך פרסום: 9.5.15

בשבי הזיקנה 
– ועוד על כך…

החשב מישהו על הזיקנה כעל הליכה לשבי?

לאחר מלחמות החיים ומאבקים לא מעט,

גם אם לבסוף היתה ידך על העליונה –

לפתע, חש אתה כי נפלת בשבי, שבי- הזיקנה…

אולם יפיפה בו, פרחים, גם תמונות –

ושם אתה…. עד השחרור….

 

ישנו, מחנה-שבויים׳, קטן וצפוף –

יש כזה נרחב, בתוך חורש –

אחד בניניו עם גגות – רעפים,

וסביב כל ביתן גינת פרחים…

 

יש כזה כמגדל, נראה ממרחק –

מפואר ונראה וידוע מאוד!

לידו יש אפילו חצר, למשחק –

ואחד, ליד חופו הקסום של הים…!

 

את כולם בטווח -עין, נראה – לא-נראה –

מקיפה גדר-השנים! מחסום בל -ייעבר –

ועליו פרחי -יסמין  יטפסו ויבשמוהו,

גם אם יהיה משובץ אבני-חן,

מחסום הוא —

 

וידוע תדע, זה מקומך בין אנשי העולם!

גם אם תצחק ותצהל, קולך ברמה ישמע,

מחשבות על הזיקנה ממלאות, מעיקות –

זה מקומך, לא תסטה ממנו, לא תחזור…

העולם הנבנה משכבות, שכבות –

 

נכתב  ע״י לאה אקסר-לונץ  ב- 12.5.15

שבי – הזיקנה –

קטעים קטועים של  מחשבות,

הגיגיי-הגיגים, פירוריי- חלומות –

שרידים טרופים של הלילה,

אחד מכל הלילות של ימים אלו –

 

לא יתנו לי מנוח, לא יניחו לנוח –

ומה מני יהלוך אם ייאמר כך או אחרת?

הן דרכי כבר זו היא, ידועה –

הן כבר בשבי- הזקנה הנני…

 

לא אוכל התנער, אבריי למתוח –

להרחיב צעדיי, להגדיל את טווחי,

אפילו חיוכי, המגיע לעתים,

קצת חיוור הוא, לא כל כך שמח…

 

אעטה מעטה עב יותר,

למען לא יראו, לא ישאלו –

ואולי אראה כשלשום, או לפני- ,

יותר חביבה, שמחה קמעה –

 

אהלך עם כולם, כמו כולם –

חיוכי אאיר בשמחה -לא שמחה –

ובכל מאודי אוהב את שביי…

אאמץ אווירה של בדיחות,

 

נכתב ב- 9.5.15 ע״י  לאה אקסר-לונץ