קטגוריה: בתקשורת
מחבר המאמר: יגאל שפירא
תאריך פרסום: 29.12.14
| מקדש- בדידות, מלכות דממה, מפגש אלוה עם אדם, בלב שדך, בנוה שממה, פרחי-התום רוקמים הודם. |
אחת כל-כך בלב בתה, שונה כל כך מחרולים, דולקה כשמש פעוטה בין הצוקים האבלים. |
| הסתו סביב, צחיחת-שרב, טרשה צהובה וחרבונים, אך שמש בוקר חסד רב עוטרה לשלף-קמשונים. |
נושא הודו אל שחק רם, אדיש וזר כל סביביו, גלמוד יחוג הציץ התם ובליבו סוד אביביו. |
| תוגת-הגות, צפיית פלאים, שתיקת מחשבת קדמונית…. פתאום זורחת מסלעים כותרת – כתם – חלמונית. |
היש מבין יפעת חייו, חונן זהבו ומעודד? עיני חמה פקוחות עליו ולב נפעם של איש בודד. |
(שיר החלמונית – מיכאל דשא [1915-1998] סופר, משורר, מחנך וחקלאי)
החלמונית הגדולה – פרח בעל בצל ממשפחת הנרקיסיים. ישראל היא אזור התפוצה הדרומי של הפרח. פורח בבתי גידול, מוגדרים ומרוכזים, לאחר היורה, בחודשים אוקטובר – דצמבר.
הפרח גדול – 10 עד 15 ס"מ, יוצא ישר מן הקרקע, כשחלקו התחתון טמון באדמה. לא נראה כל גבעול. מכל בצל עולה פרח אחד או שניים. הפרח פורח כשבוע. נפתח באור ונסגר בלילה. בתחילה הפרח צהוב נוטה לירקרק, בהמשך נוטה לכתום ובסוף נוטה לחום. בדומה למבשרי סתיו אחרים, כמו החצב, הפרח ללא עלים. העלים מופיעים לאחר הפריחה. בצל החלמונית כמו בצל החצב, אוגר את חומרי המזון המיוצרים בעליו בחורף, שומר עליהם בתת הקרקע בקיץ היבש ומזין את הפרחים הצצים אחר היורה.
על כן לא ייפלא קיומה של נהירה המונית לראות את פריחת החלמונית.
בתיה וצביקה יצאו עם חברים לראות את פריחת החלמונית בנחל ראש פינה. הדרך הלא קלה מנעה בעדם להגיע אל בית הגידול. לאחר שנודע לי, בדקתי אפשרות להגיע ברכב קרוב לבית הגידול במעלה נחל ראש פינה. עוד אני בודק וזיוה ראתה ביום שישי בעיתון כתבה על שביל החלמוניות בהר תבור. ביום שלישי 26 בנובמבר יצאנו זיוה, אהרון, צביקה ואני ברכבי להר תבור. כביש 90 לטבריה, כביש 77 עד צומת גולני, כביש 65 לכיוון כפר תבור, צומת גזית, פנייה ימינה לכיוון הכפר הבדואי שיבלי. עוברים בדרך העוברת בשולי הכפר ממזרח עד הפנייה למעלה התבור. 800 מטר נוספים בכביש מפותל ואנו ברחבת חניה בכניסה לדרך יערנים סובבת תבור. מחנים את הרכב והולכים בדרך כבושה כ-800 מטר נוספים ומגיעים לשלט המורה על תחילת שביל החלמונית. שביל זה סוקל והוכן על ידי תלמידי חטיבת הביניים בכפר הערבי דבוריה, שלמרגלות המערביות של התבור.
המראה הנגלה לעינינו מהמם. קבוצות, קבוצות של פרחים צהובים ירקרקים מבצבצים ישירות מבין האבנים על המדרון. ממערב נשקפת כל בקעת כסלות, משטחים מעובדים, משטחים ירוקים בצורת מעגל – תוצאת השקיית ממטרות מסתובבות, ישובים ובהם הכפר איכסל. באופק גבעת המורה, עפולה, מגדל העמק ונצרת. מתבשמים מהמראות, מצלמים, נחים וחוזרים לרכב. ממשיכים בנסיעה לפסגת התבור. נזהרים מנהגי המיניבוסים המעלים תיירים לפסגה. לאחר ביקור קצר בעתיקות ובכנסיה חוזרים לכפר. בדרך, בסמוך לאילנייה, פונים שמאלה ל"חביתה בלחמנייה וקפה ב-7 ₪".
בדרכנו חזרה אני שב ונזכר בקטע משיר של דן אבידן "אני נוצר את המראות חורט היטב את הריחות והקולות" ומחליט לא לשמור את המראה לעצמי. לבקשתי, אורטל מפרסמת כל קורא המזמין את המעוניינים לצאת שוב לשביל החלמוניות ביום שישי כט' בנובמבר.
ביום שישי מתייצבים 13 מטיילים ליציאה. אני חש כמו מדריך בחברה להגנת הטבע המוביל טיול מכוניות – 4 מכוניות בדרכם לשביל החלמוניות. היומיים האחרונים היו ימים חמים ואני חושש שמא לא יהיו עוד חלמוניות כאשר נגיע למקום. נוסעים באותה דרך בה נסענו ביום שלישי, מגיעים לרחבת החנייה. גבי, בתיה וצביקה, רותי ואברהם, רות, רעיה וחברתה מיכל ושני נכדיה, נטע ואורחת שלה ואני הולכים בדרך הכבושה אל השביל. לאחר כרבע שעה מגיעים. אבן נגולה ממני – יש חלמוניות. עמדתי בהבטחה.
שוב מתבשמים, מצלמים, נחים וחוזרים למכוניות. שוב עולים לפסגה לביקור בעתיקות ובכנסיה וחזרה לכפר, אך הפעם דרך דבוריה שממערב לתבור. היציאה מדבוריה לכביש 65 קשה, התנועה זורמת ללא הפסקה, פעם לכיוון זה ופעם לכיוון ההפוך. הצד השווה – לא ניתן להשתלב בתנועה. סוף סוף משתלבים. מכוניתם של אברהם ורותי חסרה. ממתינים. מנסים ליצור קשר עם אברהם, אך ללא הצלחה. לאחר המתנה ממושכת אנו מניחים שרותי ואברהם נסעו לכנרת, לפי תכניתם ואנו ממשיכים בדרך. אברהם מודיע לנו שהוא מחכה ליד קיוסק הפיתה בלחמנייה וקפה. מסתבר שאברהם עקף אותנו בלא ששמנו לב. היום יום שישי וחיילי המחנה הסמוך יצאו לחופשת שבת, לכן הקיוסק סגור. ממשיכים בדרכנו לכפר.
הר תבור
הר תבור מתנשא לגובה 562 מטר מעל פני הים ובולט מעל כל סביבתו. להר חשיבות אסטרטגית בהיותו חולש על צומת דרכים חשוב – הן דרך הים והן הדרך העולה מבקעת הירדן ומבית שאן. עקב חשיבותו הצבאית, השליטה בהר עברה מיד ליד – כנענים, יהודים, רומאים, צלבנים וערבים.
להר היסטוריה עשירה וחשובה במסורת היהודית, הנוצרית והמוסלמית. שם ההר נזכר בחלוקת הארץ לשבטים שלוש פעמים: שבט זבולון – "ושב משריד קדמה מזרח השמש על גבול כסלות תבור, ויצא אל הדברת ועלה יפיע" (יהושוע יט' יב'). שבט יששכר – "ופגע בגבול בתבור" (יהושוע יט' כב'). שבט אשר – "ושב הגבול ימה אזנות התבור" (יהושוע יט' לד'). שם ההר נזכר שוב בספר שופטים. דבורה הנביאה שולחת מסר לברק בן אבינועם : "לך ומשכת בהר תבור ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבולון" וכל זאת לצרכי מלחמה בסיסרא שר צבא יבין. "ויגידו לסיסרא כי עלה ברק בן אבינועם הר תבור" (שופטים ד' ו', י"ב, י"ד).
בימי בית שני שימש התבור כאחת הנקודות להדלקת משואות בראש כל חודש. בימי הרומאים ביצר יוסף בן מתתיהו את ההר עד שנכבש בידי הרומאים.
לפי המסורת הנוצרית – הר תבור הוא האתר בו ארעה ההשתנות. ב-"הבשורה על פי מתי" – "ומקץ ששת ימים לקח לו ישוע את פטרוס ואת יעקב ואת יוחנן אחיו ויעלם בדד על הר גבוה; וישתנה לעיניהם ויזהירו פניו כשמש ובגדיו כאור ילבינו…" במאה החמישית זוהה ההר הגבוה כהר תבור. על פסגת ההר נמצאת כנסייה קתולית – "כנסיית ההשתנות". כן יש במקום מנזר פרנציסקני "שער הרוחות". המנזר משמש אכסנייה לצליינים.
ביום האחרון של חודש נובמבר (למחרת ביקורינו בהר) שנת 1217 יצאו הצלבנים מעכו כדי להטיל מצור על המבצר האיובי בהר תבור, מבצר ששימש כמקום תצפית וריכוז כוחות מוסלמי.