מחבר המאמר: חווה תירוש
מכתב גלוי ,
שלום וברכה,
אני דיירת בדיור מוגן, השייך לרשת "עד-120" רחוב ראול ולנברג 32 ברמת החייל./תל אביב.
הבניין בן 7 קומות מעל קומה מסחרית, המאכלס כ 300 דיירים, בני הגיל השלישי על כל המשתמע מכך,
בין הדיירים הקשישים יש חולים כרוניים ,תשושי גוף ונפש , הקיים 6 שנים.
בימים אלה, ממהרת עיריית תל אביב-יפו לאשר ,בוועדות התכנון והבנייה בראשות מר דורון ספיר
בקשת רשת עד-120 דיור מוגן לאוכלוסיית הגיל השלישי (בהגדרה, ) לבנות 2 קומות מעל ראשנו,
כאשר בבית כ 300 איש החיים כאן ולמעשה שבויים בהחלטה בלתי אנושית.
אנו הדיירים מנסים בכל דרך חוקית למנוע אישור לבנייה זאת , מצאנו והצגנו בפני הוועדה מסמך התחייבות של עד 120
שלא לבנות מעל הדיור המוגן, הבאנו בפני ראש עיריית תל אביב, מר חולדאי, את השגותינו כמו גם בפני יו"ר הוועדה האמור.
כל הפניות לוועדה לתכנון ובניה לא זכו למענה. ולפניית דיירים אל המנכ"ל אבי קלפה, התשובה היא, על אפכם וחמתכם ייבנו הקומות.
לפיכך, יהפוך הבית שלנו לאתר בנייה על כל הכרוך בכך,למשך שנתיים לפחות, (לדברי המנכ"ל.)
השינוי מצריך גם שבירת תקרת הזכוכית של הבית הוספת מעליות ובנייה בתוך הבנין.
לכלוך, אבק, רעש, מבוקר עד ערב, הפסקות חשמל וכל ההפרעות המשמעותיות באורח החיים.
כמו כן, נזק בריאותי בלתי הפיך לדיירים הלוקים בבעיות נשימה ומחלות לב.
פנייה זאת היא דרך נוספת להציף את הנושא בציבור, על מנת שיוודע ברבים דבר המעשה הבלתי אנושי שמתוכנן כאן.
קנינו לכאורה שנות חיים אחרונות בהבטחות הדיור המוגן, לשלווה רוגע בטיחות וביטחון, ובפועל ,אין אמת בהבטחות.
אנו פונים לאחריות משרד הבריאות, משרד הרווחה,ולרשות המקומית באחריות לתושבים, להתייחס לסכנת החיים המרחפת כאן מעל ראשנו.
אוכלוסיית המזדקנים בארץ גדלה והיחס לציבור שלנו מסתמן כמזלזל ככל שחולפות השנים.
הגיעה העת לתת כבוד לאדם באשר הוא, "והדרת פני זקן-"???????????? .
רבותיי, בכל הכבוד הראוי ,הכסף לא יענה את הכל.
כואב ומעציב לכתוב מילים אלה, אבל בנפשנו הן.
תודה , וברכת שנה טובה, מועדים לשמחה וגמר חתימה טובה.
למעשיכם נצפה.
בברכה,
חווה תירוש.