על פי החישובים האחרונים, עם יציאתם לגמלאות, תושבי ישראל יקבלו פנסיה בגובה 57% מהשכר בלבד. מה זה אומר לגבי איכות החיים שלהם בעתיד? די לבחון זאת על סוגיית הדיור, בכדי לצאת עם תחזיות עגומות מאוד לעתיד.
אחד הסעיפים הכבדים בהוצאה המשפחתית הוא דיור. הוצאות אלו אינן קטנות עם השנים, מה שמביא לתהייה גדולה באשר למצב המגורים שיוכלו להרשות לעצמם אזרחי ישראל בגיל השלישי. אלו שהתמזל מזלם להיות בעלי דירה, ייתכן שירצו להמשיך לגור בביתם. בהינתן שמצבם הבריאותי יאפשר זאת, הם יצטרכו להתמודד עם אתגר התאמת הבית לצרכיהם ולעיתים גם עם בדידות, שני תחומים שהמדינה לא מסייעת בהם כראוי.
המסגרת המכונה "בית אבות" גם היא נפגעת מהמצב. הקצבה החודשית שמעניקה המדינה לקשישים שגרים בבתים אלו איננה מצליחה לענות צרכיהם. רק לאחרונה נסגר בית אבות סיעודי מכיוון שהוא אינו רווחי. להיכן יפנו זקנים אלה? בבתי האבות קיימת בעיה קשה נוספת של מחסור בכוח אדם טיפולי, והחוק אוסר על המתגוררים שם להעסיק מטפל אישי (עובד זר).
אלו המעוניינים לעבור ל"דיור מוגן" המופעל על ידי יזמים פרטיים, יודעים שיצטרכו בדרך כלל למכור את הדירה שברשותם, להפקיד סכום נכבד בידי הבעלים, ולעמוד בתשלומים חודשיים גבוהים יחסית אשר גדלים מידי שנה, אפילו מעבר להצמדה למדד. המדינה מוסיפה על כך נטל נוסף, בדמות מיסים חסרי פשר, כמו מע"מ על שכר דירה, המסתכמים בעשרות אלפי שקלים כל שנה. היעדר תקנות בחוק שיאפשרו פיקוח אמיתי על תחום הדיור המוגן, פוגע ביכולת לשים סוף לעוולות כאלה ולהבטיח את זכויות הדיירים.
דיור מוגן היא מערכת בה אנשים מאריכים ימים בגלל התמיכה הרפואית ובעיקר בגלל התמיכה החברתית אותה הם מקבלים, אבל רבים מהצעירים כיום לא יוכלו להרשות אותה לעצמם בזיקנתם. אילו הייתה המדינה שמה סוף לתשלומים המיותרים, והיו מספיק בתי דיור מוגן בהישג יד כלכלי עבור קשישים, יותר בני הגיל השלישי היו יכולים להנות מכך. מה גם, שיהיו לכך השפעות מצטברות רצויות מאוד: דירות פרטיות של קשישים היו מתפנות ומקלות על מצוקת הדיור בישראל, ומשפחות הקשישים היו פטורות מלהתמודד עם הטיפול בהם, מאחר ומערכות הדיור המוגן היו נותנות לכך מענה.
במושבי הכנסת ה- 19 וה- 20 נושא ה"קשישים והגימלאים" היה אטרקטיבי לחברי הכנסת, תחום יחסית מוזנח שהיה כר נרחב לפעילות פרלמנטרית. הוקמה אז ועדה מיוחדת שדנה בתכנית מקיפה עבור בני הגיל השלישי. אך מאז, כל היוזמות שלא הספיקו להבשיל לכדי סיום חקיקה תקועות כאבן שאין לה הופכין. כיום אין כנסת, אין ועדות כנסת, ואפילו שר רווחה במשרה מלאה כבר אין.
הישועה כנראה תגיע רק אם אזרחי ישראל יילחמו עבור עצמם. הצעירים של היום, אתם הקשישים של העתיד. על כל אחד ואחד במדינה לשאול את עצמו: היכן הוא יגור בעת זיקנה? איך הוא יוכל להרשות לעצמו לחיות, עם פנסיה שהיא רק 57% מהשכר? התשובות לשאלות אלו מפחידות במיוחד, בגלל שרבים מתושבי המדינה כורעים תחת נטל המחיה ומתקשים לחסוך. הם נסמכים בעיקר על הפנסיה שתשמש אותם בגילאים המבוגרים. אך אלו שאלות שאי אפשרות לדחות עוד.
גם היום, קשישים שחסכו כל חייהם מתקשים לחיות. מה יהיה בעתיד? מלבד להתפלל שבמהרה תקום כנסת פעילה, על אזרחי המדינה לדרוש שבראש סדר העדיפויות של חבריה תעמודנה גם הסוגיות הקשורות בחייהם של מאות אלפי גימלאים וקשישים.
הכותבת היא סגנית יו"ר עמותת דיירי הדיור המוגן