פורסם ב – 25.2.2020-06:41
"הם העשירון העליון, זה בקושי רבע מנדט" – מי מגן על דיירי הדיור המוגן בישראל?
בזמן שחברות גדולות בתחום רואות בענף הדיור המוגן פוטנציאל נדל"ני רב, הדיירים המבוגרים נשכחו ■ כיום, נראה שאף אחד לא נדרש לבעיות הביורוקרטיות שלהם, שעולות הרבה – כמו קושי בהעברת תיקים רפואיים או תשלומי מע"מ כפולים ■ "אין מי שמטפל בדיור המוגן. שכחו אותנו"
בית דיור מוגן. בניגוד לשאר תושבי המדינה, הדיירים משלמים מע"מ על שכירות. למצולמים אין קשר לכתבה.
צילום: תומר אפלבאום
קבוצות דיירים ברשתות דיור מוגן שונות בישראל מתלוננות על היעדר גורם אחראי שיטפל בחסמים הביורוקרטיים ויסייע להן להתמודד עם דרישות כלכליות שאינן הוגנות, לטענתם. ואולם אוכלוסייה זו קטנה יחסית, והמשתייכים לה נתפשים כמבוססים ונהנים מרמת חיים גבוהה יותר ביחס לרוב הקשישים בישראל – ולכן מעטים האנשים והגופים שנרתמים לעזרתם.
דיור מוגן הוא פתרון מגורים לבני הגיל השלישי, אלו שמתפקדים ועצמאיים. התנאים בבתי הדיור המוגן גבוהים על פי רוב, וכוללים שלל פעילויות כמו הרצאות וסרטים, ומתקנים כמו בריכה וחדר כושר – אך מדובר בפתרון שזמין רק למי שיכולים להרשותו לעצמם. לעתים נדרשים הדיירים למכור את הדירה שבבעלותם כדי לממן את המעבר לדיור מוגן, להפקיד פיקדון גבוה ולשלם גם דמי שכירות ותשלומים נוספים.
דיור מוגן אינו בית אבות: בתי האבות הם 65% ממוסדות הדיור לקשישים, ובתי הדיור המוגן הם 35% הנותרים. בתי אבות פועלים תחת פיקוח משרד הרווחה או משרד הבריאות, ומטפלים באוכלוסייה מבוגרת הזקוקה לסיוע בתפקוד היומיומי, במגוון מצבים – תשישות פיזית או נפשית, מצב סיעודי וכדומה. רוב הקשישים לא בוחרים במעבר לבית אבות סיעודי אלא נאלצים לעשות זאת בשל הידרדרות במצבם הבריאותי.
בניגוד אליהם, דיירי הדיור המוגן הם קשישים עצמאים שאינם זקוקים לטיפול צמוד ומעוניינים להמשיך באורח חייהם הרגיל. מיקום הדירה נבחר על ידי הדיירים עצמם או קרובי משפחתם, והבתים מספקים, מלבד פעילויות ומתקנים, גם השגחה רפואית למקרה הצורך.
כיום, רק כ-2% מכלל הקשישים בישראל חיים בדיור מוגן, אך העלייה בתוחלת החיים משנה את פני הענף, שבשנים האחרונות מציג צמיחה עקבית ומושך אליו קבוצות של משקיעי נדל"ן ויזמים – שרואים בו נכס מניב לכל דבר. על פי נתוני קבוצת גיאוקרטוגרפיה מ-2019, בישראל חיים כמיליון בני אדם בגילאי 65 ומעלה, מתוכם כ-450 אלף בני יותר מ-75. הגיל הממוצע המוערך בבתי הדיור המוגן הוא 70, והוא נמצא במגמת עלייה, שכן מספרם של בני הגיל השלישי באוכלוסייה נמצא בצמיחה מהירה – כ-3.9% בעשור האחרון. לפי התחזיות, עד 2035 יחיו בישראל כ-1.6 מיליון קשישים
הדירות שמגלגלות מיליארדים: "מכרנו בית בשביל זה, והילדים לא התלוננו, העיקר שנהיה מאושרים"
בישראל יש כ-90 בתי דיור מוגן, רובם באזור המרכז והשרון, המופעלים על ידי תשע שחקניות מרכזיות: משען, השייכת להסתדרות הכללית; מגדלי הים התיכון; אחוזת רובינשטיין; בית בכפר; בית בלב; פאלאס מקבוצת עזריאלי; עד 120 של הפניקס; פרוטיאה; ובית גיל הזהב. על הצמיחה המרשימה בענף מעיבים הקשיים הרבים שעמם נאלצים להתמודד הקשישים שכבר עברו להתגורר בבתי הדיור המוגן, בעיקר מול ההנהלה ומול רשויות המדינה. היעדר גורם ממשלתי שאמון על הנושא, כמו גם הקיפאון הפוליטי וממשלות המעבר, מכבידים עוד יותר על מציאת הפתרון.
קופות החולים מונעות העברת מידע רפואי לבתי הדיור המוגן
"דייר יכול להגיע למרפאה עם בעיה פשוטה, ולקבל בטעות תרופה שתהיה מסוכנת עבורו"
יו"ר עמותת דיירי הדיור המוגן
אחת הבעיות המרכזיות שעמן נאלצים הדיירים להתמודד, היא שחלק מקופות החולים לא מאפשרות לדיירים להעביר את התיק הרפואי וההיסטוריה הרפואית שלהם לרופא הדיור המוגן. זאת, בעיקר כשהרופא שנותן טיפולים בבית הדיור המוגן לא עובד תחת אותה קופת חולים. כלומר אם אדם מתגורר בחיפה ושייך לקופת חולים מאוחדת, ועובר לגור בדיור מוגן בתל אביב שעובד עם מכבי – אין לרופא אפשרות להיכנס לתיק הרפואי, והמידע גם אינו נגיש לרופאים במקום המגורים החדש.
בית אבות. למצולמים אין קשר לכתבה.
צילום: ירון קמינסקי
אברהם בר דוד, יו"ר עמותת דיירי הדיור המוגן, מסביר כי מדובר במצב שעלול לסכן חיי אדם: "אנשים מגיעים לדיור מוגן מכל מיני מקומות בארץ. אנשים מבוגרים הם לא במיטבם מבחינת בריאות, ובדיור המוגן יש מרפאה שאותה מאיישים רופא או אחיות 24 שעות. דייר יכול להגיע למרפאה עם בעיה פשוטה יחסית, כאב ראש נניח, הרופא יכול להציע אקמול, אך גם תרופה זו יכולה להיות מסוכנת, כי היא מדללת את הדם ויכולה לעשות נזק למי שסובל למשל מבעיות בכבד. תוצאות של בדיקות דם תמיד יגיעו למרפאה הביתית שיכולה להיות מרוחקת, ומה קורה אם מדובר בתוצאה שדורשת טיפול דחוף? ברגע שאין לרופאים נגישות לתיק הרפואי זה מוביל לאסונות וזה כבר קרה ולא פעם אחת".
לדברי בר דוד, הטכנולוגיה מאפשרת את העברת המידע בקלות, אבל מי שמערימות קשיים הן קופות החולים: "רופא של מכבי יכול להיכנס לתיק הרפואי של החולים של מכבי, אבל לא של לאומית. כל אחת מהקופות שומרת את החולים קרוב לחזה, ולא מוכנות לשחרר. משרד הרווחה ניסה לטפל בסוגיה ולאפשר להעביר את המידע בין קופות החולים, אך הן טענו כי יש להן תוכנות נפרדות או שהן שומרות על צנעת הפרט של המטופלים. בפועל, הן פשוט לא אוהבות להעביר מידע לקופת חולים אחרת. בסוף במשרד הרווחה הרימו ידיים והעבירו את הטיפול למשרד הבריאות שיכול לחייב אותן לפעול בנושא, אבל זה לא התקדם ואין עם מי לדבר".
חלק מקופות החולים (כללית למשל, ומכבי באופן חלקי) מאפשרות את העברת המידע יותר בקלות, אבל כל עוד לא כל ארבע הקופות – מאוחדת, לאומית, מכבי וכללית – משתפות פעולה, לא ניתן לפתור את הבעיה.
גביית מע"מ כפולה
בית המשפט העליון דחה את טענת דיירי הדיור המוגן, וקבע כי גם שירותים נוספים הם רכיב בתשלום העומד בפני עצמו – ולכן לא פטר אותם ממע"מ
אחת המחלוקות המרכזיות בין דיירי הדיור המוגן למדינה היא סוגיית המע"מ, שמייקרת את העלויות הגבוהות גם כך, של דיירי הדיור המוגן. ב-2019 סכום הפיקדון הממוצע בדיור היה 2-1.5 מיליון שקל לדירה, ובמקומות מסוימים הוא הגיע גם ל-5 מיליון שקל (תלוי במיקום ובגודל הדירה). דמי האחזקה החודשיים הם 9,000-6,000 שקל בחודש.
חוק המע"מ קובע כי השכרת נכס למגורים פטורה מתשלום מע"מ, אך דיירי הדיור המוגן מוחרגים וצריכים להוסיף תשלום מע"מ בשיעור 17%, זאת מאחר שלצד השכירות הרגילה, מוצע להם במקום סל שירותים בתחומי החברה, התרבות, הרפואה והסיעוד – שירותים שעל פי חוק מחויבים במע"מ.
דיירי הדיור המוגן טוענים כי מדובר באפליה שמייקרת להם את התשלומים הגבוהים גם ככה – ומקשה עליהם לגור בדיור מוגן לאורך שנים. בר דוד טוען: "דיירי הדיור המוגן הם היחידים בישראל שמשלמים מע"מ על שכר דירה, ונאלצים לשלם שלושה סוגי מע"מ לא מוצדקים ושערורייתיים – מע"מ על שכירות, מע"מ על שחיקת הפיקדון ומע"מ רעיוני (שנלקח על הלוואות מסוימות; ה"ק). כלומר, המדינה לוקחת מכל אדם שנכנס לדיור מוגן 50-30 אלף שקל בשנה, ללא שום הצדקה".
בר דוד נשען על חוות דעת כלכלית שפירסם עבור העמותה בינואר 2019 בועז דוד, לשעבר הממונה על התקציבים באוצר וכיום בעל משרד לייעוץ כלכלי. בחוות הדעת נכתב: "חוק מע"מ פוטר מתשלום מע"מ עסקות להשכרת נכס למגורים לתקופה שאינה עולה על 25 שנים. על פי הוראת החוק עולה בבירור שאין הצדקה לחייב במע"מ את אותו חלק בתשלומי הדיירים המשולם עבור זכות השימוש בדיור מוגן באמצעות שחיקת הפיקדון". בחוות הדעת מציין בועז כי היקף גביית המע"מ מדיירי הדיור המוגן מוערך ב-96-54 מיליון שקל בשנה.
בועז דוד צילום: ללא קרדיט
"ברשות המסים אמרו לי בפירוש שהם לא מתכוונים ליזום מהלך תיאום מע"מ לדיירים, שיפחית את הכנסתם"
סוגיה זו כבר הגיעה ב-2012 לבית המשפט העליון, והשופט יצחק עמית דחה את טענת עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל, וקבע כי רכיב המגורים אכן מהווה רכיב משמעותי בעסקות לדיור מוגן, אך גם ה"שירותים הנוספים" הם רכיב משמעותי העומד בפני עצמו – ולכן לא פטר אותם ממע"מ, במשפט שבו הצד השני היה רשות המסים.
ואולם המאבק לא פסק. בועז דוד טוען כי העמותה טיפלה בנושא באופן שגוי: "בית המשפט אמנם לא קיבל את הטענה, אך לדעתי מדובר בפסק דין מוזר. אני נכנסתי לתמונה לפני שנה וחצי וקיימתי דיונים רציניים ברשות המסים. שם אמרו לי בפירוש שאולי אני צודק, אבל הם לא מתכוונים ליזום מהלך שיפחית את הכנסתם ממסים, ולכן הדרך היחידה היא לקדם זאת בחקיקה".
גורם ברשות המסים אמר ל-The Marker כי עמדתם לא השתנתה, וכי יש קושי לעשות הבחנה בין מרכיב השירותים שחייב במע"מ, למרכיב המגורים שפטור ממע"מ בדיור המוגן. הוא הוסיף שגם אם יחליטו ברשות לתת פטור לדיירים, כלל לא בטוח כי החברות של הדיור המוגן יגלגלו את ההנחה אל הדיריים. הגורם טוען כי את המצב אפשר לשנות רק בחקיקה.
קיפאון פוליטי ואדישות מצד משרדי הממשלה
אברהם בר דוד.
צילום: ללא קרדיט
היעדר תקנות בחוק שיאפשרו פיקוח אמיתי על תחום הדיור המוגן פוגע ביכולת לשים סוף למצבים הבעיתיים האלה, ולהבטיח את זכויות הדיירים. יוזמות החקיקה הרבות במושבי הכנסת ה-19 וה-20 לא הספיקו להבשיל, ועומדות כאבן שאין לה הופכין, בשל הקיפאון הפוליטי וממשלת המעבר.
כך למשל, בר דוד מספר כי העמותה פנתה בסוגיית המע"מ ואחרות לכמה חברי כנסת, ואף היו שתיים שהרימו את הכפפה – הח"כיות לשעבר נורית קורן (הליכוד) וטלי פלוסקוב (כולנו). לברי בר דוד, "הן באמת לקחו זאת על עצמן ובזכותן התקדמנו קצת, אך בינתיים, בשל חוסר היציבות הממשלתית וקיומה של מערכת הבחירות השלישית, שתיהן כבר לא ברשימות ואין מי שימשיך".
קורן, שהיתה חברת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, מספרת: "בסוגיות כלכליות, באוצר תמיד בולמים אותך. זה קרה בכל מיני יוזמות קודמות, וגם כאן. הגשתי הצעת חוק בנושא המע"מ, התחלנו לדבר עם האוצר והם לא הסכימו — אמרו לי, 'מה את מתעסקת עם העשירון העליון? רק הם הולכים לדירות כאלה'. הסברתי להם שצריך להוזיל את העלויות ואולי ככה זה יהיה נגיש יותר, וגם אמא שלי תוכל ללכת לשם. המדינה צריכה לעודד אנשים להגיע למקומות כאלה שמאריכים חיים. הבעיה היא שכדי להזיז דברים צריך קבוצה עם מספיק כוח, ולהם כנראה אין. זה צריך להשתנות כי כולנו בסוף נגיע לשם, ואם ישראל רואה עצמה כמדינת רווחה – אי-אפשר להמשיך כך".
חדר כושר בדיור מוגן. למצולמים אין קשר לכתבה.
צילום: תומר אפלבאום
בנוסף, מסביר בר דוד כי גם גורמים שהיו ממונים בעבר מטעם משרד הרווחה או הבריאות על סוגיות כאלה, הועברו מתפקידם או שלא מקדמים דברים. "יש בעיה מול הממסד, כי אין מי שמטפל בדיור המוגן. במשרד הרווחה היתה אחראית והיו לה ארבעה עובדים, אך העבירו אותה תפקיד ופירקו את המחלקה – ואותנו שכחו. במשרד הבריאות היתה מישהי שנפגשה איתנו, אבל היא עמוסה בדברים אחרים ואין מי שמקדם דברים. ניסיתי לדבר עם חברי כנסת, והיה אחד שאמר לי באופן הכי בוטה: 'אתם כולכם ביחד פחות מרבע מנדט'. עם גישה כזו – למי אנחנו חשובים?"
ממשרד הרווחה נמסר: "מפקחי המשרד מטפלים בתלונות הדיירים ובעת הצורך מפנים גם לוועדת חריגים. בימים אלו מתקיים מכרז למינוי ממונה דיור מוגן, ובינתיים מנוהל התחום על ידי ממלא מקום. סנכרון המידע בין בתי הדיור המוגן לקופות החולים הוא תהליך מורכב שכבר החל, בשיתוף קופות החולים כללית ומכבי. קידום התהליך תלוי גם בשיתוף פעולה מצד מפעילי הדיור המוגן וקופות החולים עצמן".