יבוא היום ועוד תשב/ בלדה אל חברי דירקטוריונים של דיור מוגן (לצפייה לחץ על הכותרת)

יבוא היום ועוד תשב….
בלדה

יבוא היום ועוד תשב… לא מול האח אלא מול הטלויזיה…. ותהיה לבד בודד ומבואס .
הילדים יהיו עסוקים בחייהם.
הנכדים בקושי יכירו אותך
ואתה לבד
ותרגיש שהארכת תוחלת החיים אינה דווקא ברכה
יהיו לך רק מיני תחלואים ומחלות להפיג בהם את בדידותך..
בצר לך תפנה לפרסומות על הדיור המוגן המזמינות אותך ,
תמורת תשלום לא קטן,
לחיות בנעימים את שארית חייך .

אחרי מחקר שווקים ארוך וממצה
אחרי שהתגברת על ההלם של המחיר
אחרי שהבנת שהשקעה בזקנים, כלומר בך ובצרותיך
היא ההשקעה הטובה ביותר בשוק
אחרי שעיכלת את תנאי החוזה הלא הגיוניים
אתה רוכש דירה (זה נקרא פיקדון ומזה גם מורידים לך ריבית וגם גובים שכר דירה)
אתה מקבל את הדין, כי אין לך ברירה
וכי למזלך הפנסיה מספיקה כדי לשלם את שכר הדירה החודשי.
אתה בוחר להגיע למקום היוקרתי, היפה, המפואר והמוצלח ביותר,
וכאן, כמו בבדיחה על גן העדן לפני ואחרי הבחירות, הכול טוב ויפה.
המקום, הפעילויות, האנשים, הטיפול…. הכל טוב, הכול יפה
אכן… שילמת הרבה אך קבלת בעד כספך תמורה הולמת
אתה מרוצה ומאושר
עד ש…
יום אחד…
הכול משתנה.
פתאום מודיעים לך שבחוזה עליו החתימו אותך יש פסקה עלומה
המאפשרת לבעלי המקום לבנות עוד קומות מעל לראשך.
כי לצורך העניין דיור מוגן הוא גם נדל"ן מניב
הרי אמרנו שמשתלם להשקיע בזקנים.
אז מה אם הם יחיו בתוך אתר בניה?
אז מה אם כל מה שקנו במחיר מופקע… שלוה, ביטחון, בריאות וכו… יתפוגג?
אז מה אם אין להם לא את הכח ולא האמצעים לחפש אלטרנטיבה?
אז מה אם החוזה לא מאפשר להם להתנגד?
הם קהל שבוי והם זקנים. המצב החדש רק יקרב את מותם וזה רווח נקי
כך מסביר המנהל החביב
אתה שומע את דברי המנהל ומבין שנפלת בפח
רימו אותך: תמורת הירושה של ילדיך לא קיבלת גן עדן אלא גיהינום
"על אפך ועל חמתך יבנו" מעל לראשך"
כך הוחלט כי כסף חשוב מחיים.
בלב כבד אתה עולה לדירתך אותה סידרת בקפידה לחיות בנעימים את שארית חייך.
שארית חייך? הגעת לסוף שארית חייך, כך הסביר המנהל.
ביאוש אתה מסתכל סביב, מה האופציות? אין אופציות.
הם גדולים וחזקים ואתה קטן וחלש…
אז לקול תרועות השמחה והניצחון של חברי הדירקטוריון
אתה קופץ מהחלון.
פרנסין לוי דצמבר 2016

יבוא היום ועוד תשב… לא מול האח אלא מול הטלויזיה…. ותהיה לבד בודד ומבואס .

הילדים יהיו עסוקים בחייהם.
הנכדים בקושי יכירו אותך
ואתה לבד
ותרגיש שהארכת תוחלת החיים אינה דווקא ברכה
יהיו לך רק מיני תחלואים ומחלות להפיג בהם את בדידותך..
בצר לך תפנה לפרסומות על הדיור המוגן המזמינות אותך ,
תמורת תשלום לא קטן,
לחיות בנעימים את שארית חייך .

אחרי מחקר שווקים ארוך וממצה
אחרי שהתגברת על ההלם של המחיר
אחרי שהבנת שהשקעה בזקנים, כלומר בך ובצרותיך
היא ההשקעה הטובה ביותר בשוק
אחרי שעיכלת את תנאי החוזה הלא הגיוניים
אתה רוכש דירה (זה נקרא פיקדון ומזה גם מורידים לך ריבית וגם גובים שכר דירה)
אתה מקבל את הדין, כי אין לך ברירה
וכי למזלך הפנסיה מספיקה כדי לשלם את שכר הדירה החודשי.
אתה בוחר להגיע למקום היוקרתי, היפה, המפואר והמוצלח ביותר,
וכאן, כמו בבדיחה על גן העדן לפני ואחרי הבחירות, הכול טוב ויפה.
המקום, הפעילויות, האנשים, הטיפול…. הכל טוב, הכול יפה
אכן… שילמת הרבה אך קבלת בעד כספך תמורה הולמת
אתה מרוצה ומאושר
עד ש…
יום אחד…
הכול משתנה.
פתאום מודיעים לך שבחוזה עליו החתימו אותך יש פסקה עלומה
המאפשרת לבעלי המקום לבנות עוד קומות מעל לראשך.
כי לצורך העניין דיור מוגן הוא גם נדל"ן מניב
הרי אמרנו שמשתלם להשקיע בזקנים.
אז מה אם הם יחיו בתוך אתר בניה?
אז מה אם כל מה שקנו במחיר מופקע… שלוה, ביטחון, בריאות וכו… יתפוגג?
אז מה אם אין להם לא את הכח ולא האמצעים לחפש אלטרנטיבה?
אז מה אם החוזה לא מאפשר להם להתנגד?
הם קהל שבוי והם זקנים. המצב החדש רק יקרב את מותם וזה רווח נקי
כך מסביר המנהל החביב
אתה שומע את דברי המנהל ומבין שנפלת בפח
רימו אותך: תמורת הירושה של ילדיך לא קיבלת גן עדן אלא גיהינום
"על אפך ועל חמתך יבנו" מעל לראשך"
כך הוחלט כי כסף חשוב מחיים.
בלב כבד אתה עולה לדירתך אותה סידרת בקפידה לחיות בנעימים את שארית חייך.
שארית חייך? הגעת לסוף שארית חייך, כך הסביר המנהל.
ביאוש אתה מסתכל סביב, מה האופציות? אין אופציות.
הם גדולים וחזקים ואתה קטן וחלש…
אז לקול תרועות השמחה והניצחון של חברי הדירקטוריון
אתה קופץ מהחלון.
פרנסין לוי דצמבר 2016