כמה אפשר לדרוש על ה"פיליפינית" (לצפייה לחץ על הכותרת)

קטגוריה: נושאים משפטיים
מחבר המאמר: מיכאל נויברגר
תאריך פרסום: 14.5.15
בית הדין קבע שיש הצדקה לגבות תשלום מסוים עבור הלנת המטפל האישי בבית הדיור המוגן, אך לא דן בחיסכון שנוצר לבית כשדייר לא מסוגל לנצל שירותים ופעילויות, וגם לא בחיסכון שנובע מהעזרה של המטפלים האישיים 'דה מרקר' 14.05.2015
מיקום גיאוגרפי, עלויות כספיות והתאמת יחידת הדיור לרצונות האישיים – הם שלושת הקריטריונים העיקריים לבחירת בית הדיור המוגן. בשקלול כל שאר הפרמטרים, ההבדלים בין הרשתות והבתים למיניהם מזעריים.
כשדיירים בדיור מוגן נהפכים בערוב ימיהם לסיעודיים, נופלות עליהם הוצאות בלתי צפויות של שכר המטפלים האישיים ("פיליפינית" בלשון העם), שכוללות גם את עלות המגורים של אדם נוסף במשק הבית (אוכל, חשמל, כביסה ועוד). וכך, כשצריך לתקצב הוצאה חודשית נוספת של 6,000 שקל ויותר, מתברר שגם בית הדיור המוגן (לא כולם) רוצה לגזור קופון מהמצב הבריאותי המידרדר, ולעתים התשלום הנוסף הנדרש מהדייר מגיע ל–1,000 שקל בחודש ויותר.
הדיירים שמהם מבקשים לגזור קופון עקב מצבם הבריאותי המידרדר לרוב משלמים דמי אחזקה חודשיים של 10,000 שקל (כולל מס ערך מוסף) ואולי אף יותר. חלק מהדיירים האלה מגלים לפתע שבהסכם הפיקדון שלהם כתוב שהלנת המטפל האישי כרוכה בתוספת לדמי האחזקה החודשיים, ולעתים תוספת זו נקובה בשיעורים (עד 10%) מדמי האחזקה.
בית הדין לחוזים אחידים קבע שיש הצדקה לגבות תשלום מסוים עבור הלנת המטפל האישי. ואולם בית הדין לא דן במקביל בחיסכון בהוצאות שיש לבית הדיור המוגן כשדייר נהפך לסיעודי, ולא מסוגל לנצל חלק מהשירותים והפעילויות, שעבורם הוא משלם דמי אחזקה גבוהים. בית הדין גם לא נדרש להתייחס להוצאות הנחסכות לבית הדיור המוגן עקב העזרה של המטפלים האישיים בעבודות ניקיון, תחזוקה ועוד.
כלכלן מטעם עמותת דיירי הדיור המוגן בדק וקבע כי התשלום הסביר עבור הלנת המטפל האישי הוא בין 159 ל–369 שקל, לפי רמת הדיור ואיכות השירותים המנוצלים על ידי ה"פיליפינית". הסכום המרבי, לפי הכלכלן, מתייחס לדירות שבהן התשלום עבור חשמל אינו מוגבל וכלול בדמי האחזקה.
למען הגילוי הנאות, יש בתי דיור מוגן שמקבלים את ה"פיליפינית" בברכה, מבינים את חשיבות העזרה לדיירים, ואינם דורשים תשלום עבור הלנת המטפלת האישית.
הדרך לדיור מוגן היא לרוב חד־סטרית. דיירים, שהפקידו את מרבית הונם בדמי פיקדון, הנשחקים מדי שנה, אינם יכולים להרשות לעצמם לשנות כיוון, וגם אם יש להם אמצעים לכך, נזקם הכספי יהיה גדול מאוד. בעלי בתי הדיור המוגן ומנהליהם יודעים היטב שהדיירים שבויים במערכת – לדייר שמצב בריאותו מידרדר והוא נדרש להוסיף 700–800 שקל בחודש, אין ברירה אלא לשלם – ושוב חוגגים כל הדרך אל הבנק.
הכותב ורעייתו גרים יותר משש שנים במגדלי הים התיכון בנורדיה